כשם שארבעת המינים מהווים מבחינת קיום המצווה יחידה אחת, ולא ניתן לקיים את המצוה ללא אחד מהם, כך גם כל השכבות המרכיבות את עם ישראל וכל סוגי האנשים המצויים בו משלימים האחד את רעהו. מצוות ארבעת המינים מרמזת לארבע שכבות הציבור שמהן מורכב עם ישראל. כולם יחד נושאים בעול שליחותו האלקית.
לאתרוג יש טעם וריח. לפירות הדקל (שעליו גדל הלולב) יש טעם אך אין להם ריח. ההדסים מפיקים ריח נעים, אך אין בהם טעם, ואילו ענפי הערבה הם חסרי טעם וריח כאחת.
עם ישראל מאגד בתוכו סוגי אנשים שונים – יש העוסקים בתורה, יש העוסקים במצוות, יש העוסקים בתורה ובמצוות ויש, לדאבון לב, כאלו שאינם מתפנים כלל לעיסוקים רוחניים.
ארבעת המינים שונים זה מזה גם במראם החיצוני. האתרוג עולה על שאר המינים ביופיו ובהדרו. במרכז האגודה עומד הלולב, תמיר וזקוף. לצידו ניצב ההדס, נמוך אך זקוף, ההדס מצטיין בכח עמידה, ולעומתו, קשורה לאגודה גם הערבה החלושה, בעלת הראש הכפוף. הערבה גם מתייבשת תוך זמן קצר יחסית. על כולם להתאחד במצוה אחת, ובאופן עקרוני על כולם להיות מאוחדים גם בחיים עצמם, חיים של עם ישראל בעולמו של הבורא.
היה ב-ארבעת המינים – כסמל רוחני.