סִימָן קלד – הִלְכוֹת סֻכָּה
סעיף א
מצוה לבנות הסכה מיד ביום שלאחר יום-הכפורים, ואפלו הוא ערב שבת, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה. ויבחר מקום נקי להעמידה שם. ומצוה על כל אדם שיעסק בעצמו בעשית הסכה ובהנחת הסכך. ואע"פ שהוא אדם נכבד, זה כבודו, שעוסק בעצמו במצוה. ומן הראוי היה לברך שהחינו על עשית
סעיף ב
הסכה, אלא שאנו סומכין על שהחינו שאומרים בקדוש. ויהדר ליפות את הסכה ולהנאותה בכלים נאים ומצעות נאות כפי כחו
סעיף ג
בענין דפנות הסכה, יש הרבה חלוקי דינים, ואין הכל בקיאים. על כן צריכין לעשות דפנות שלמות וחזקות, שלא יהא הרוח מניע אותן, וגם שלא יכבה הרוח את הנרות. ומי שאין לו די צרכו לדפנות, מוטב שיעשה שלש שלמות, מארבע שאינן שלמות. ומי שידו משגת, מצוה לו שתהיה לו סכה בנויה עם גגות, שנפתחים ונסגרים על ידי צירים, לסגרם בשעת הגשמים, וכשפסקו הגשמים, נפתחים הגגות, והסכך הוא נגוב, ויכול לקים מצות סכה כראוי
סעיף ד
גם בסכך יש כמה דינים. וכיון שאנו נוהגין לסכך בענפי אילנות או בקנים, כיון שהם גדולי קרקע והמה תלושים ואינם מקבלים טמאה ואינם קשורים יחד, אין בהם שום חשש
סעיף ה
לכתחלה ראוי להחמיר, שלא להניח על הסכה דבר המקבל טמאה, שיניח עליו את הסכך, כגון סלמות שיש בהם בית קבול השליבות, וכל-שכן שאר כלים, כגון מרה ]מעדר[ ומגרפה, ואפלו לתן אותם על הסכך להחזיקו, יש להחמיר. ובדיעבד או שאין לו שאר דברים, הכל מתר, דקימא לן, דמתר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טמאה
סעיף ו
צריך להניח סכך, עד שתהא צלתה מרבה מחמתה, שאם היתה חמתה מרבה מצלתה, פסולה מן התורה. ולכן צריכין לזהר להניח כל כך, שאפלו כשיתיבש, תהא צלתה מרבה. גם צריכין לזהר, שלא יהא במקום אחד אויר שלשה טפחים. ולכתחלה צריכה שיהא אויר קצת בין הסכך, כדי שיראו הכוכבים. ומכל מקום, אם היתה מעבה, שאין הכוכבים נראים, כשרה. אבל אם היתה מעבה כל-כך, שאפלו אם יורדים גשמים הרבה, אינם יורדים לתוכה, אם כן הויא כעין בית, ופסולה
סעיף ז
בסכות הבנויות, לפעמים בולטים דפים למעלה על הכתלים, ועל דפים אלו מנחים הכלונסאות שעליהם הסכך. ומאחר שאין הדף רחב ארבע אמות, אנו פוסל את הסכה משום סכך פסול, כי הלכה למשה מסיני היא, דבפחות מארבע אמות, אמרינן דפן עקמה. פרוש, שנחשב אל הדפן, וחשבינן לה כאלו הדפן נתעקמה שם למעלה, אלא שאין יושבים ואין ישנים שם תחת הדף, כי שם אין לו דין סכה, ואפלו אינו רחב אלא ארבעה טפחים. אבל יתר הסכה, כשרה. אך אם מנחים אצל הדפן דפים ברחב ארבע אמות או יותר, זהו נקרא סכך פסול, ופוסל את כל הסכה. ומכל מקום אם אינו כן אלא בצד אחד, כמו שהדרך הוא בקצת סכות בנויות שעושין קצת תקרה מצד אחד – כדי לפנות לשם את הכלים תכף בהתחלת הגשמים, זה אינו מזיק, דכיון שאינו אלא מצד אחד, הרי יש כאן עוד שלש דפנות כשרות שמנח עליהן סכך כשר, וסכה משלש דפנות גם כן כשרה, ובלבד שיהא שם שעור סכה, דהינו לכל-הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרבע, ולא ישבו תחת התקרה
סעיף ח
העושה סכתו תחת ענפי אילן, הרי היא פסולה. ואפלו אם מחמת הענפים בלבד היתה חמתה מרבה מצלתה, ואם כן בסכך שהניח עליה, עשה את הסכה, מכל מקום פסולה. ואפלו אם יקצץ אחר כך ענפי האילן, מכל מקום הסכה נשארת בפסולה, דכתיב, חג הסכות תעשה לך, ודרשינן, תעשה, ולא מן העשוי – עין לעיל סימן ט סעיף ו. ולכן לאחר שקצץ את הענפים, צריך הוא להגביה כל ענף מן הסכך ויחזור ויניחנו לשם סכה. וכן אסור להניח את הסכך קדם שעשה את הדפנות, דבעינן שבהנחת הסכך תהא סכה כשרה
סעיף ט
וכן בסכה העשויה בגגות הנפתחים, צריך לפתח את הגגות קדם שמניח את הסכך, ואף שאחר כך סוגר את הגג וחוזר ופותח, אינו מזיק, דהוי כאלו פורס עליה סדין וחוזר ונוטלו. ומכל מקום יש להחמיר, שיהא הגג פתוח בהכנסת החג – מטה אפרים. עוד צריכין לזהר באלו הסכות, שיהא הגג פתוח היטב עומד בשוה עם דפן הסכה. שאם אינו עומד בשוה, אלא נוטה קצת על הסכך, אפלו אינו שעור גדול שתפסל הסכה בכך, מכל מקום צריך לזהר שלא ישב במקום הזה שהגג משפע, שנמצא יושב תחת הגג – עין לעיל סעיף ו. אע"פ שסכת החג פטורה מן המזוזה, מכל מקום אלו הסכות הבנויות שמשתמשים בהן כל השנה ונתחיבו במזוזה, גם בחג לא נפטרו, ואין צריכין אחר החג לקבע את המזוזה מחדש
סעיף י
יוצאין בסכה שאולה, אבל לא בסכה גזולה. ולכן אסור לעשות סכה ברשות הרבים. ובשעת הדחק שאין לו סכה אחרת בשום אפן, יושב בה ומברך עליה
סעיף יא
יש לזהר שלא יקצץ הישראל בעצמו סכך לסכתו, אלא יקנה מאחר. ובשעת הדחק יכול לקצץ בעצמו, אלא שיטול רשות מבעל הקרקע
סעיף יב
מתר לעשות סכה בחל-המועד
סעיף יג
עצי סכה, בין מהדפנות בין מהסכך, אסורין בהנאה עד לאחר שמחת תורה, כיון שהקצו למצוה. ואפלו לטל מהם קיסם לחצץ שניו, אסור. ואפלו אם נפלו, אסורין, ולא מהני בהו תנאי. ואם חל שמחת-תורה בערב שבת, אסורין גם בשבת. וכן נויי סכה אסורין בהנאה אפלו אם נפלו. וכיון שאסורין בהנאה, לכן בשבת וביום-טוב, אסורין בטלטול משום מקצה. ומכל מקום אתרוג התלוי בסכה לנוי, מתר להריח בו, דלא הקצה מריח. ובנוי התלוי בסכך, נוהגין שאפלו תנאי לא מהני. אבל בנוי התלוי בדפנות, מהני תנאי. והסדינין המצירים שתלויים בסכה לנוי, נוהגין לטלטלן, שלא יתקלקלו מן הגשמים, ואפלו לא התנה בפרוש, כי מסתמא מתחלה אדעתא דהכי תלאן. ומכל מקום טוב להתנות תחלה בפרוש, דהינו קדם בין-השמשות הראשון יעמד שם ויאמר, אני מתנה שאהא מתר לאכל ולהשתמש בנוי סכה זו מתי שארצה. וצריך לזהר בנוי סכה אשר בדעתו לטלו בתוך יום-טוב, שלא לקשרו בקשר, אלא בעניבה – עין לעיל סימן פ סעיף מ"ה, מ"ו
סעיף יד
גם לאחר החג, כשסתר את הסכה, לא יפסע על העצים, ולא ישתמש בהם לדבר מגנה, משום דתשמישי מצוה נינהו, כמו ציצית – עין לעיל סימן ט סעיף יט
סעיף טו
אסור לחקוק פסוק בסכות תשבו וגו' או שאר פסוק על דלעת וכיוצא בה לנוי סכה, משום דיבוא אחר כך לידי בזיון. ועוד, דאסור לכתב פסוק שלא לצרך