מצוות ארבעת המינים – לולב אתרוג הדס וערבה

מאת

יום טוב הראשון של חג, משכים ובא לסוכתו, נוטל ארבעה מינים אחר הנץ החמה, ואם נטלם משעלה עמוד השחר, יצא. ומברך עליהם בשמחה שתי ברכות: 'על נטילת לולב' ו'שהחינו', ואם נוטלם בבית הכנסת צריך שיברך עליהם קודם שיאמר הלל עם הציבור:

וכשם שנוטל ארבעה מינים אלה ביום ראשון ומברך על נטילתם, כך הוא נוטלם ומברך כל שבעת ימי החג, אלא שאין מברכין 'שהחינו' אלא ביום הראשון לנטילתו בלבד:

נטילת לולב ושאר המינים, מצוה מן התורה כמו שכתוב (ויקרא כג): ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. פרי עץ הדר – זה אתרוג. כפת תמרים – זה לולב. ענף עץ עבות – זה הדס. ערבי נחל – אלו הערבות, שדרכן להיות גדלות על שפת הנחלים:

מן התורה אינו חיב ליטול ארבעה מינים כל שבעת ימי החג אלא בבית המקדש בלבד, ובכל שאר מושבות ישראל אינו חיב אלא ביום הראשון בלבד. כמו שכתוב:

ולקחתם לכם, כלומר בכל מושבותיכם – ביום הראשון. לפני ה' אלקיכם, כלומר במקדש – שבעת ימים. ואולם משחרב הבית, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב נטל גם במדינה כל שבעה, זכר למקדש:

כל ארבעה המינים האלה, אתרוג לולב הדסים וערבות, מצוה אחת הן ואם חסר אחד מן המינים הללו לא קים המצוה:

אסור לאכול קודם שיברך על הלולב. שכח והתחיל לאכול קודם שברך על הלולב, ביום הראשון – יפסיק סעודתו ויברך על הלולב. בשאר הימים – אם יש שהות ביום לברך על הלולב לאחר שיגמור סעודתו – יגמור סעודתו ויברך אחרי כן; ואם לאו, יפסיק סעודתו ויברך:

אסור להנות הנאת הריח מן ההדסים כל שבעת ימי החג מפני שהוקצה למצוה. ואתרוג מותר להריח בו ואסור לאכלו; שעיקרו של ההדס – ריחו, ועיקרו של האתרוג – טעמו. וטוב להחמיר אף בהרחת האתרוג משום שיש בדבר מחלוקת הפוסקים אם מחויב לברך על הרחתו:

Incoming search terms:

כתוב/כתבי תגובה