אחרי ימי הדין, התשובה והכפרה, שהם ראש השנה ויום הכיפורים והימים שבינתים, באים ימי החגים, שהם ימי שמחה והלל; וסימנך: ולישרי לב – שמחה (תהלים צז); כלומר, לאחר שמישרין את הלב על ידי תשובה בראש השנה ויום הכיפורים, זוכים לשמחה בחג הסוכות:
בחמשה עשר בתשרי מתחילים החגים הנמשכים שמונה ימים, כמו שכתוב בתורה (ויקרא כג):…בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'; ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו; שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה', עצרת הוא, כל מלאכת עבדה לא תעשו:
שבעת הימים הראשונים נקראים חג הסוכות, לפי שבימים אלה מצווים לשבת בסוכה:
היום השמיני נקרא 'עצרת', ולפי שהוא היום השמיני נקרא גם 'שמיני עצרת':
היום הראשון והשמיני הם ימי חג, ובהם אסורים במלאכת עבודה – פרט למלאכות שהן לצורך אוכל נפש. ששת הימים שבינתים הם ימי 'חול המועד' (ובחו"ל – רק חמשה ימים, ראה להלן), ומותרים בהם במקצת מלאכות, כמו שיתבאר אי"ה להלן בעמוד רכא ואילך: